כמה מילים המגדירות 'רגש'
בשפה העברית?
כאשר אדם מנסה להשיב לשאלה זו, הוא
יאמר מספר לא גבוה מעשרים. הרי איננו משתמשים
במילים רבות להגדרת רגשותינו. וכי מישהו מכם הגדיר
את עצמו לאחרונה כמרגיש ערגה, רוך או תהייה? משום
מה הלקסיקון הרגשי שלנו דל מאוד. אנשים נוטים
לשייך את רגשותיהם במונחים של טוב ורע, חיובי או
שלילי ולא הרבה מעבר לכך.
יהודית שלג, יועצת וחוקרת בתחום
האינטליגנציה הרגשית ומנהלת "מרחבים" - המרכז
לפיתוח האינטליגנציה הרגשית, מונה לא פחות מ- 800
(!) מילים המגדירות רגשות בשפה העברית. היא טוענת
כי ישנו קשר ישיר בין יכולתו של האדם לקרוא,
להגדיר ולתייג את רגשותיו לבין רמתו הרגשית של
האדם ויכולתו לתפקד במיטבו בזמן אמת.
"לאנשים אין מודעות לכל מה שקורה
אצלם בתחום הרגשי", אומרת שלג, "כולנו
מכירים ונחשפים למילים שונות. אם נקרא ספר ונתקל
במילה כמיהה או הגשמה שהרגיש אחד מן הגיבורים
בסיפור, נוכל להבין זאת, אך אם נישאל מתי חווינו
בעצמנו רגע של כמיהה או ערגה, יתברר לנו כי מעולם
לא פגשנו אצל עצמנו רגש כזה, זהו רגש שלקוח מן
הסיפורים ולא מן החיים עצמם".
המודעות לרגשותינו כמעט ואינה נגישה
לנו באופן חוויתי. שלג טוענת, כי רוב הבעיות של
חוסר ביטחון וחוסר יכולת לתקשר רגשית אחד עם השני,
נובעות מחוסר חינוך להבין מה אנו מרגישים בזמן
אמת. כאשר אנו עסוקים במצבים שכבר היו ואינם, לא
נדיר המצב בו אנו מבוססים בחשיבה של מי צדק ומיהו
האשם. שלג מגדירה את המחשבות הללו כמחשבות עקרות.
הרי הדברים הללו שייכים להיסטוריה והעיסוק בהם לא
מקדם אותנו במאום. בעוד שברגע שאדם יודע מה הוא
מרגיש בזמן אמת, יש לו חוב להיות נאמן למה שעושה.
כי המודעות לפחד לא בהכרח תגרום לי לברוח, אבל
המודעות לפחד תיתן לאדם את האפשרות לבחור בהתנהגות
המתאימה גם כתגובה לפחד.
החיים מזמנים לנו מצבים
מגוונים ומעניינים. אם נתבונן בפן הרגשי של
האירועים החולפים על פנינו, נבחין בכאלו "סתמיים",
שלא גרמו לנו להיות מעורבים בהם רגשית, לעומתם
ישנם אירועים "רוויי רגשות", כלשונה הציורית של
שלג. כל אירוע וכל חוויה מהווה הזדמנות לאימון
כושר. לשם שינוי, הפעם מדובר על כושר נפשי.
אף אדם לא מצפה שכושרו הגופני ישתפר
מאליו, כושר הוא תוצאה של תרגולת מרובה. גם נפשו
של האדם זקוקה לתרגילי כושר. עולם הרגש הוא גמיש,
והבשורה היא, כי כל דבר ניתן ללמוד, ואינו דומה
אדם שעשה כושר נפשי, לאדם שלא התאמן בתרגילי כושר.
איך עושים את זה?
הבסיס ללמידה ולפיתוח מודעות רגשית,
מתחיל ברשימה תמימה של רגשות, משהו כמו מילון
רגשי. כל מאורע, "כבד" או "קל", יבדק בזמן אמת,
ועל פי הרשימה ינסה המתאמן לצוד את הרגש שהוא
חווה. כל אירוע, הוא הזדמנות נהדרת להתאמן, כי הרי
החיים מפתיעים ומזמנים בפנינו את כל המצבים
האמיתיים ותמיד הם בזמן אמת ולא בתנאי מעבדה.
שלג סבורה כי האימון צריך לבוא
במציאות, והניסיון שלה מלמדה כי אנשים שעברו תהליך
של אימון כזה, לומדים לחיות את החיים בצורה שונה.
הם לומדים להתחבר לעצמם, להתמודד בצורה שונה עם כל
חוויה ולחיות את חייהם בלי בריחה או הכחשה. כי כל
מה שקורה לנו בונה אותנו, ואם אדם רוצה הוא יכול
לנצל את ההזדמנויות, הניסיונות הללו לבניית ה"אני"
שלו.
מבחינתה כל מצב: בין אם השכן עצבני,
או שלא עלינו מישהו יקר לנו נפגע בתאונת דרכים,
הכל היינו-הך. נבדוק את עצמנו טרם נבחר בתגובה.
גנבים
גילה בת השישים, אחת מן המשתתפות
בסדנא למודעות ואינטליגנציה רגשית, עברה חוויה
קשה. בעוד היא מתגוררת בגפה בדירתה, היא גילתה
באחד הבקרים כי דירתה נפרצה. אם בעבר תגובתה, גם
במקרים הרבה פחות טעונים, היתה אימפולסיבית וחסרת
שליטה, הפעם גם היא עצמה הופתעה משליטתה העצמית
הגבוהה ויכולתה לנהל את עצמה.
תגובתה הראשונה היתה: "נהדר! אני
הולכת להתאמן". ואמנם היא התיישבה מול רשימת
הרגשות, בדקה את עוצמתו של כל רגש, חיפשה היגיון
וסיבה לכל רגש שעלה.
לאחר שהיא חשה כי היא מבינה את עצמה
טוב יותר, היא נרגעה והזמינה משטרה. השוטרים מאוד
התפלאו לפגוש באישה צלולה, ברורה ורגועה. היא עצמה
שמה לב לפרטים, יכולתה הריכוזית היתה גבוהה והיא
היתה מאוד ממוקדת.
לאחר מכן, היא צלצלה לילדיה והזמינה
אותם לכוס קפה עם הילדים בשעות אחר הצהרים. היא
יצאה לקנות עוגות וכיבוד והלכה לישון. כאשר הופיעו
בני המשפחה, הם גילו בית הפוך. היא סיפרה להם בקור
רוח את כל הקורות אותה וביקשה מהם עזרה בהתארגנות
מחדש.
כולם נרתמו בשמחה לעזרה. כאשר כולם,
ללא יוצא מן הכלל, כולל היא עצמה, מופתעים
מהתגובה. כי במקום ההיסטריה שהיתה מנת חלקה בכל
אירוע בעבר, הפעם היא היתה זו שהרגיעה את כולם.
כמובן שאותו אירוע, במקום לגרום ללחץ ועצבנות
מיותרים, היווה הזדמנות להבעת חום ואהבה וליכוד כל
בני המשפחה.
ידוע הדבר, כי במשפחות רבות ישנה
אהבה רבה שלא באה לידי ביטוי בהתנהגות, בגלל חוסר
באינטליגנציה רגשית.
"זוגות שבאים ללמוד אינטליגנציה
רגשית", אומרת שלג, "מדווחים על הרגשות שבעבר היו
כלואים והשתחררו. שיטת העבודה היא מאוד מובנית.
מדובר בתהליך אימוני של חצי שנה, כאשר ההתייחסות
היא לרגשות שמנווטים את חיינו. האדם מנווט על ידי
רגשותיו. אנו נפגעים, מגיבים ובונים לעצמנו סגנון
חיים של רגש - תגובה".
עלבון - הוא רק משל לאחד הרגשות שאנו
נתקלים בהם ביום-יום. נניח שמישהו העיז לכנות אותי
"דפוקה". התגובה הראשונית שלי יכולה להיות עלבון
נורא כאילו משהו אכן קרה. אם אנסה לבחון את הדברים
בפרופורציה המתאימה, אבין כי ממש לא קרה מאומה.
הרי אני יודעת כי אינני "דפוקה" כלל ועיקר
(ו"דפוק" מי שרק חושב כך...) ובכל זאת אני נעלבת
ולא מדברת עם הפוגע יומיים עד שבועיים.
אימון המשלב עבודה על האינטליגנציה
הרגשית, ילמד אותנו לחוות עלבון בזמן אמת, להישאר
רגועים ולהפוך לבלתי פגיעים לעלבונות. אימון
באינטליגנציה רגשית מלמד אותנו לנהל ניתוח פנימי
ולהבין את עצמנו מבפנים. המחשבות הללו והמסקנות
שמגיעות בעקבותיהן, מובילות את האדם להבנת עצמו
ולהתמודדות בריאה יותר עם כל האירועים שהחיים
מזמנים לו, כי הוא הופך לבשל יותר מבחינה
רגשית.
כאשר הורים עוברים תהליך זה, הם
לוקחים אחריות על חינוך ילדיהם לאינטליגנציה
רגשית. כי כאשר ההורה בשל יותר ומבין אך עצמו, הוא
הופך לבעל שליטה ברגשותיו. יחסיו הבין-אישיים
והתקשורת שלו תקינה יותר. לא פלא שהיחסים עם
הילדים משתפרים לאין ערוך.
שלג ראתה פלאים בשיפור יחסים
בין הורים לילדים. ולא פלא כי הדבר משפיע גם
על יחסי ילדים עם סביבתם. כאשר הורה מתאמן, בין אם
ירצה ובין אם לא, הוא ינחיל לילדיו את התוצאות.
רונית, אחת האמהות המתאמנות, מספרת
כי עד האימון, ביתה היה מלווה במלחמות על צדק ואי
צדק, כולם רבו עם כולם והמצב היה ממש בלתי נסבל.
לאחר תהליך האימון היא דיווחה כי היא העיזה להגיד
לילדיה באופן ישיר את אשר היא מרגישה, כולל צער על
התנהגות לא יפה. היא למדה גם לעודד את ילדיה
להגדיר את רגשותיהם-הם במצב אמת, ולקבל את הרגשות
כלגיטימיות.
נכון לעכשו, המצב בביתם השתנה ממש
מקצה לקצה. כולם למדו לכבד את כולם והשלום והשלווה
שבו לשכון.
כאשר יש בעיות בשלום הבית, המצב
הרצוי ביותר כי שני בני הזוג יבואו יחד ללמוד
ולהתאמן. כל אחד סובל מתסכולים ומרגשות חיצוניים,
המקרינים על המצב בבית פנימה. כאשר לומדים להבין
ולהתמודד עם העולם החיצוני, יחסים משתפרים.
הורות שאינה אינטליגנטית רגשית יכולה
להיות הרת גורל לעתידו של הילד, כי הורים יכולים
לנתב ילד לכיוון הנכון, לפתח את רגשותיו ולא לכלוא
אותם.
דן הגיע ל"מרחבים" בגיל 30. הוא טען
כי כל מה שהוא עושה "מתפנצ'ר" לו. לא היתה לו
מוטיבציה לעשות כלום.
כאשר שאלה יהודית אודות ההיסטוריה
שלו, הוא טען כי הוא פשוט לא זוכר מאומה. "היו לי
הורים נוקשים מאוד ואני הייתי יילד שובב", כך הוא
סיפר, "הם ניסו לרסן אותי. בזה הם ראו את תפקידם
כהורים. על כל מה שעשיתי ולא עשיתי זכיתי למנות
גדושות של ביקורת".
דן גדל כילד פגיע מאוד, ואכן הוא לא
קיבל הרבה ביטויי אהבה. הקשיחות, העלבונות
והנוקשות, הרסו את כל היכולת שלו לקבל אהבה.
יהודית דיברה עמו על הרגש של אומץ
לב, כשהיא רואה ברגש זה קטליזטור לכל פעולה. דן
התבקש לספר מתי חש בילדות רגש זה.
דן נזכר באירוע שחווה בהיותו בגן
הילדים. הוא שידל חבר לטפס יחד עימו על העץ. בסופו
של דבר, החבר חשש ודן טיפס לבדו על העץ. החבר
שהתקנא בו, הלשינו לגננת. זו כעסה עליו ואף הענישה
אותו ואפילו דיווחה על כך להוריו. אביו כעס עליו
מאוד והענישו בחומרה.
מבחינת דן האירוע היה מאוד משמעותי.
במקום שהאב יגן עליו מפני הגננת התוקפנית שדרשה
ממנו לעמוד בקריטריונים של "ילד טוב ירושלים", הוא
כעס עליו. הגננת לא קיבלה כלל את אומץ ליבו והאב
עוד הגדיל לעשות וזיכה אותו בעונש ובמנה הגונה של
צעקות.
אומץ הלב נקשר אצל דן בזיכרון כדבר
שלילי. כל האימון שלו בערכים הרגשיים התעוות. יתכן
שבהחלט המעשה לא היה ראוי, אך כאדם קטן העומד מול
שני אנשים מאוד משמעותיים בחייו, ואלו מנחילים לו
הרבה עוגמת נפש, הוא נפגע בנפשו הרכה.
"אחד הדברים האכזריים ביותר שמשאירים
טראומה המשפיעה על כושר הלמידה של הילד", אומרת
שלג, "הוא מצב בו בגיל צעיר במעמד
הורה-מורה-תלמיד. ההורה כועס על הילד בגלל מה שאמר
המורה, והילד עומד חסר הגנה ומבוזה מול 2 מבוגרים.
הדבר הורס לו את הביטחון ומשבש לו לאורך שנים את
כושר הלמידה. ההורה הוא השותף העיקרי של ההתפתחות
הרגשית של הילד, ולכן הוא צריך להיות מקור להקשבה
למה שקורה בנפשו. הוא צריך לקבל את ילדו המיוחד,
כמות שהוא, גם אם הוא לא בדיוק דומה לו".
בנק הרגשות- ערבות הדדית
למצב
הנפשי
ישנן שלוש סביבות התייחסות לזולת:
* סביבה אקראית - סביבה זו
מתייחסת אל רוב רובה של האנושות. מתוך מיליארדי
בני אדם החיים בעולם, פגשנו חלק מאוד מזערי. גם את
רוב האנשים, שאי פעם נתקלנו בהם, איננו מתיימרים
להכיר. אני בכל אופן לא זוכרת את תווי פניו של
השומר במוזיאון ישראל, שם ביקרתי לפני עשור. אפילו
את הפרופסור, שאצלו ביקרתי לפני חודשיים, אינני
בטוחה שאצליח לזהות, לו אתקל בו ברחוב. אנשים אלו
שאי פעם נתקלנו בהם, שייכים לסביבה האקראית. מתוך
הסביבה האקראית חלק מאוד מצומצם של בני אדם הוזמנו
להיות בסביבתי התדירה.
*
סביבה תדירה - אנשים שאני
מזהה אותם ויש לי עמם הסכמים. הכוונה היא להסכמים
שאינם כתובים, אך ברורים לשותפים. חלקם של ההסכמים
טובים וחלקם משובשים. עם הרופא שלא מרים את
עיניו מהדף ואף לא מחונן אותי במבט, יש לי הסכם
שהוא מתעלם מעובדת היותי שייכת למין האנושי,
מבחינתו אני פציינטית. ההסכם שלי עימו הוא משובש
ולמרות זאת אני לא ממהרת להחליפו ברופא אחר. ההסכם
בינינו הוא שמותר לו להתעלם ממני כבן אדם.
גם עם השכנה מקומה שמונה, יש לי הסכם
גרוע. היא נוהגת להעיר לי על הנימוסים של ילדי
באופן תדיר ואני מגיבה ועונה לה. הכל צפוי
מבחינתנו - היא תעיר לי ואני אענה לה. כך היה
לעולמים וכך יוסיף להיות, אלא אם כן משהו ישתנה.
קרוב לוודאי שאם לא אנקוט בפעולה ועובדות החיים לא
ישתנו, גם המצב לא ישתנה. זאת למרות שהסכם זה לא
מאוד נעים לי ואפשר שגם לה.
שלג מדברת על טיפול בהסכמים הללו.
היא דווקא לא מדברת על שימת סוף ליחסים. מבחינתה,
ניתן ורצוי מאוד לשפר את ההסכמים. הריבוע המכונה
סביבה תדירה, מגלם את כל עולמו של האדם. כאדם
אינטליגנט רגשי, תפקידי הוא לארגן ולתקן את
ההסכמים המשובשים וליצור תחתיהם הסכמים טובים.
החיים הם מאוד נזילים, תנאים משתנים, אנשים משתנים
וכדי שההסכמים ימשיכו להיות טובים, צריך לשים כל
הזמן אצבע על הדופק. אדם שלא עושה זאת פוגע במצבו
הרגשי.
* סביבה אינטימית -
בתוך הריבוע של הסביבה התדירה, נמצא עיגול קטן
שמהווה את הסביבה האינטימית - שבה נמצאים מספר
מצומצם של אנשים. סביבה זו מהווה ערבות הדדית למצב
הנפשי – כמו ערבות בבנק. אם פותחים חשבון משותף
בבנק, כל אחד מאיתנו מכניס את מיטבו פנימה, ומשתמש
כמה שצריך – "תן כפי יכולתך וקח לפי צורכך". אם
אחד מפסיק לעבוד, השני ממשיך עד שהשני ימצא מקור
פרנסה חדש. אם שניהם לא עובדים החשבון במינוס.
דבר דומה קורה ברגשות – אם לא מביאים
את תשומת הלב לרגשותיו של הזולת ומתעלמים ממנו,
החשבון מתרוקן והיחסים נשברים. יש עוצמה גדולה
מאוד לאנשים שיש להם סביבה אינטימית, כי בסביבה זו
יכולים להיות עם כל מחשבותיהם, כישלונותיהם
והצלחותיהם, מבלי להיות מבוקרים. הסביבה
האינטימית מכילה אותם בדרך האנושית ביותר.
אדם שיש לו סביבה אינטימית, הולך עם
הסביבה האינטימית לכל מקום, כי הסביבה האינטימית
היא כמו שריון, איש לא יוכל לפגוע בהם ברמה
הנפשית, כי הרי יש אנשים שלא ישפטו אותם.
ההורים הם הסביבה האינטימית החשובה
ביותר עבור הילד. לכן כל כך חשוב שהם תמיד יקשיבו
עד הסוף לילד ולמה שיש לו לומר. הם ירוויחו שני
דברים: יבינו את עולמו הפנימי ויחנכו אותו שיש
מקום בטוח שתמיד יכול להכיל אותו, וגם כאשר הם
יתבגרו, הם יוכלו להיות סביבה אינטימית הדדית
להוריהם, ויהיו מסוגלים גם ליצור סביבה אינטימית
לעצמם ולילדיהם.
* תנו לילדכם דוגמא אישית של
המללת הרגשות. דברו על מה שאתם מרגישים. הגדירו
בקול את הרגשותיכם במצבים שונים.
* עזרו לילדכם להמליל את רגשותיהם.
לילדים יש קושי להגדיר את מה שהם מרגישים. אתם
כהורים תעזרו להם ותבטאו במקומם במילים את
רגשותיהם, תלמדו אותם להתחבר לרגשותיהם ולהיות
אינטליגנטים
רגשית.
